הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם כול'. כְּמָה הוּא מִתְחַייֵב לָהּ. לֹא כֵן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַכּוֹתֵב שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא חַייָב לוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רוֹצֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה וְלִקָּרוֹת חַתְנוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁפָּסַק מִן הָאֵירוּסִין. פָּסִק מִן הַנִּישּׂוּאִין. רוֹצֶֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה בְתַשְׁמִישָּׁהּ שֶׁהוּא עָרֵב. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבָּעַל. לֹא בָעַל. רוֹצֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה עַל קִנְייָנוֹ שֶׁהוֹסִיף. פָּסַק מִן הָאֵירוּסִין פָּסַק מִן הַנִּישּׂוּאִין וְלִקָּרוֹת חַתְנוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי כְּבָר הוּא בְּרָאוּי. תַּשְׁמִישׁ אֵין בּוֹ. קִנְייָן לֹא הוֹסִיף. מִיכָּן רוֹצֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה וְלֹא תַחֲזוֹר בָּהּ. וִיכוֹלָה הִיא. לֹא כֵן תַּנֵּי. הָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. מֵעִיקָה הִיא לֵיהּ הוּא מַשְׁבַּק לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מעיקא היא ליה. אע''פ שאין הדבר תלוי ברצונה שתחזור בה ממנו מ''מ היא מצערת לו הרבה עד שיתרצה הוא ומשבק לה בגט ולפיכך הוא רוצה להתחייב בכמה ולהוסיף לה כדי שלא תחזור בה:
ויכולה היא. בתמיה לא כן תני ביבמות פרק י''ד האיש אינו מוציא אלא לרצונו אבל לא לרצונה:
ומשני מיכאן. כלומר אפילו לאחר מכאן והיינו לאחר נשואין איכא טעמא דרוצה הוא ליתן כמה כדי שלא תחזור בה:
פסק מן האירוסין וכו'. כלומר כחוזר על הקושיא הוא והניחא דמשכחת לה בשפסק מן האירוסין אי נמי כשהוסיף לה בקנין כדשנית אלא אם פסק מן הנשואין ולקרות חתנו כו' אין כאן וכן תשמיש אין בו ואשלא בעל קאי וכן אם קנין לא הוסיף במה הוא מתחייב והיינו דעיקר הקושיא דמתני' סתמא קתני אם רצה להוסיף דמשמע אפילו בלא קנין:
רוצה הוא ליתן כמה על קנינו שהוסיף. כלומר דבאמת מיירי שהוסיף לה בקנין ונתחייב לה בזה:
לא בעל. עדיין והוסיף לה במה מתחייב ומתני' קתני מן הנשואין סתם גובה את הכל ואפי' לא בעל:
עד כדון כשבעל. ושייך האי טעמא:
ומשני רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב. לו ומחמת חיבת הביאה גמר ומקני לה:
עד כדון. עד כאן שייך האי טעמא בשפסק לה התוספת מן האירוסין קודם שנשאה וכלומר בשעת אירוסין:
ומשני רוצה הוא ליתן כמה וליקרות חתנו של פלוני. לפעמים הוא מוסיף לה מפני כבוד אביה ומשפחתה ורוצה הוא ליתן לה כמה וכמה שתתחתן עמו ובההיא הנאה גמר ומקני לה:
גמ' במה הוא מתחייב לה. הא דתני במתני' גובה את הכל באיזה דבר הוא מתחייב לה התוספ' שתוכל לגבות וקס''ד דלא נתחייב לה בקנין אלא בדברים בעלמא. וה''ג לא כן ר''י ור''ל תריהון אמרין הכותב שטר חוב על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו. וכן הוא בפ' הנושא והכא לא נתחייב בתוספ' ואמאי חייב ליתן ואפילו כתב לה אינו כלום דהוי כנותן שט''ח לחבירו בחזקת שהוא חייב ונמצא שאינו חייב:
פסק מן הנשואין. מאי איכא למימר אם פסק לה אחר שנשאה במה הוא מתחייב עכשיו דכבר נעשה חתנו של פלוני:
משנה: 31b אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִילוּ מֵאָה מְנָה יוֹסִיף. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר. מִן הַנִּישּׂוּאִין גּוֹבָה אֶת הַכֹּל מִן הָאֵירוּסִין בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא כתב לה. תוספ' מדעתו אלא על מנת לכונסה:
גובה את הכל. מנה או מאתים ותוספת:
מתני' אף על פי. אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף. ולא אמרי' שאינו רשאי כדי שלא לבייש את מי שאין לו:
תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהַבַּעַל פּוֹסֵק כָּךְ הָאָב פּוֹסֵק אֶלָּא שֶׁהַבַּעַל מְזַכֶּה בִּכְתָב וְהָאָב אֵינוֹ מְזַכֶּה אֶלָּא בִדְבָרִים. וּבִלְבַד דְּבָרִים שֶׁהֵן נִקְנִין בָּאֲמִירָה. הֵיךְ עֲבִידָא. גִּידּוּל בְּשֵׁם רַב. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָׁהּ זָכָת בֵּין הַבָּנוֹת. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. 32a אַשְׁכָּח גִּידּוּל רְבִיתָה וָמַר זְעִירְתָא. אֶלָּא כֵינִי. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָהּ זָֽכְתָה הַבַּת בֵּין הַבָּנוֹת וְהַבֶּן בֵּין הַבָּנִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וְהָדָא הִיא זְעִירְתָא. לֹא נִמְצָא קוֹנֶה אִשָּׁה בִּמְטַלְטְלִין בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְאֵין אָדָם קוֹנֶה שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וּמָה בֵין אֵין אָדָם קוֹנֶה קַרְקַע וְכַמָּה מְטַלְטְלַין בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. שֶׁכֵּן אָדָם קוֹנֶה שְׁתֵּי קַרְקָעוֹת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה וְאֵין אָדָם קוֹנֶה שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין אדם קונה שתי נשים בש''פ. תאמר במטלטלין עם האשה שהרי אין אדם קונה שתי נשים בש''פ ולא מצית לדמות אשה לקרקע וא''כ אפילו מטלטלין הוי אמינא דלא ליקנו בהדה אי לאו דאשמעינן גידול דזכתה ומטעמא שהן הדברים הנקנין באמירה ולאו מילתא זעירתא היא דקמ''ל גידול:
שכן. לא אם אמרת בקרקע ומטלטלין התם היינו טעמא דבפרוטה אחת יכול לקנות כמה קרקעות ביחד ומש''ה נמי ניקנין המטלטלין עם הקרקעות בש''פ:
ומה בין אין אדם. בתמיה וכי אין אדם כו' כלומר וכי תימא דמה בין אדם קונה קרקע וכמה מטלטלין בשוה פרוטה דהא קי''ל נכסים שאין להן אחריו' נקנין עם נכסים שיש להם אחריות וכן נימא נמי דקונה מטלטלין עם האשה בשוה פרוטה:
לא נמצא קונה אשה במטלטלין בשוה פרוטה. כלומר דאי לטעמא דידך לא נמצאת אומר דקונה אשה עם המטלטלין באותה שוה פרוטה שקידשה והא אנן קי''ל דאין אדם קונה שתי נשים בשוה פרוטה כדתנן בפ''ב דקידושין המקדש שתי נשים בש''פ אינן מקודשות:
והדא היא זעירתא. בתמיה וכי זה לאו דבר חידוש הוא אפי' אצל הבת דעל כרחך לאו טעמא הוא מפני שנקנין לו המטלטלין עם האשה:
אלא כיני. כך היה צריך לגידול להשמיענו כמה אתה נותן כו' כיון שקידשה זכתה הבת בין הבנות והבן בין הבנים כלומר שגם הבן קנה מה שפסק לו אביו דאע''ג דלא שייכא ביה האי טעמא שיהיו נקנין לו פיסוק הדמים והמטלטלין עם קידושיה שהרי הוא לא נקנה לה ולא מקבל ממנה אלא היא נקנית ואפ''ה זכה משום דדברים הנקנין באמירה הן וכך היה לו לגידול לומר:
אשכת גידול רביתא ואמר זעירתא. בתמיה מצינו גידול הגדול ואמר דבר קטן א''נ מצא גידול דבר גדול שהיה לו לומר דבר היותר חידוש ולא אמר אלא דבר קטן שאין בו חידוש דפשיטא היא ולא צריך לטעמא שהן דברים הנקנין באמירה אלא דטעמא דמכיון שקידשה זכתה הבת בין הבנות ובאותה שוה פרוטה שנקנית היא לו נקנין לו גם המטלטלין שפסק אביה ליתן:
היך עבידא. כהאי דאמר גידול בשם רב כמה אתה נותן וכו' מימרא דרב גידל בבבלי פרק הנושא דף ק''ב והן הן הדברים הנקנין באמירה כלומר שלא ניתן לכתוב:
ובלבד דברים שהן נקנין באמירה. דוקא פסיקה בשעת השידוכין שאז נקנין באמירה כדמפרש ואזיל:
והאב אינו מזכה אלא בדברים. כלומר אינו צריך לזכות בכתב אלא אפילו בדברים בעלמא סגי:
אלא שהבעל מזכה בכתב. אם הוסיף לה צריך לכתבה:
כך האב פוסק. ומתחייב:
כשם שהבעל פוסק. יותר על כתובתה ומתחייב בזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source